<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
אין האשה עולה מטמאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר ולא יהא דבר חוצץ בין בשרה ובין המים אבל אם רחצ' במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא כאלו לא רחצה והבא עליה בכרת שאין דבר (שעולה) [שמעלה] מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעין או בימים שהן כמעין.
ואין המקוה נפסל לא בשנוי הריח ולא בשנוי הטעם אלא בשנוי מראה בלבד. וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחלה פוסלין אותו בשנוי מראה. כגון יין וחלב ודם ומי פירות שנפלו לתוכו ושינו מראהו פסלוהו ואם לא שנו מראיו אפי' נפל לתוכו מ' סאה לא פסלוהו שאין שלשה לוגין פוסלין אלא במים שאובין אבל אין אותן המשקין עולין להשלים שעורו.
<h2>דף טז:</h2>
הניח כלי תחת הצנור בשעת פזור עננים כשרים בשעת קשור עבים ולא נתפזרו דברי הכל פסולין.
<h2>דף נז.</h2>
חוטי צמר וחוטי פשתן ורצועות שקושרות הנשים על ראשיהם לנוי חוצצין מפני שמבדילין בין המים ובין הגוף אבל חוטי שער אין חוצצין שהמים באין בהן אע"פ שאינן רפין. וחוטין שבצואר אינן חוצצין ואפילו של פשתן לפי שאין האשה חונקת [עצמה] בהן אבל הענקים ורבידים חוצצין לפי שחונקת עצמה בהן כדי שתראה בעלת בשר.
<h2>דף סד:</h2>
ואשה ששהת' כמה ימים או שני' אחר הספירה ולא ראתה בהן הבא עליה בכרת עד שתטבול אבל אינה צריכה מים חיים שאין מים חיים צריכין רק לזב כמו שאמרו ז"ל [תוספתא דזבים פ"ג ה"א] חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים ולא הזבה.
<h2>דף סה.</h2>
כל הזוחלין מן המעין שנתערבו עם הנוטפין ממי גשמים אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעין לכל דבר. ואם רבו הנוטפין על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי נהר אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו לאותו נהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול מהן. ועושין מחיצה בכלים עד שיתקבץ ביניהם ארבעים סאה ממים הזוחלין וטובל בהן.
<h2>דף סה:</h2>
ואשה ששהת' כמה ימים או שני' אחר הספירה ולא ראתה בהן הבא עליה בכרת עד שתטבול אבל אינה צריכה מים חיים שאין מים חיים צריכין רק לזב כמו שאמרו ז"ל [תוספתא דזבים פ"ג ה"א] חומר בזב מבזבה שהזב צריך מים חיים ולא הזבה.
כתב ה"ר יצחק ז"ל מקוה צריך שיהיה כלו בידי שמים וכלו שאוב פסול אך כלו מי גשמים כשר וצריך שיהא בקרקע אך אם הם בתוך כלי פסול ואם הוא בקרקע והמקוה שלם ואחר כך נפלו לתוכו כל מים שאובין שבעולם לא פסלוהו אכן מי פירות ושאר משקין אם נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו פירוש עד תשעה עשר סאין ואם יש במקוה אחד ועשרים סאין מי גשמים ממלאין תשעה עשר בכתף ופותקתו למקוה על ידי המשכ' והן טהור' שהשאיבה מטהרת ברביה ובהמשכה. והר"ף ז"ל כתב ודוקא ברביה והמשכה אבל (שלא) [כולו] בהמשכה לא דקיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב. ושיעור המשכה פר"י בתשובה שלשה טפחים ע"כ. כלומר דיש שם רוב מים כשרים והשאובין באו למקוה על ידי המשכה.
ומותרין עתה לטבול ביומי ניסן ותשרי ולא חיישינן שמא ירבו הנוטפין כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך.
<h2>דף קכ:</h2>
הדיו והדבש והחלב והדם ושרף התות ושרף השקמה ושרף החרובין יבשים חוצצי' ושאר כל השרפין בין לחין בין יבשין אין חוצצין. דם שנסרך בבשר [אפילו לח] חוצץ.
<h2>דף קמד:</h2>
ואין המקוה נפסל לא בשנוי הריח ולא בשנוי הטעם אלא בשנוי מראה בלבד. וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחלה פוסלין אותו בשנוי מראה. כגון יין וחלב ודם ומי פירות שנפלו לתוכו ושינו מראהו פסלוהו ואם לא שנו מראיו אפי' נפל לתוכו מ' סאה לא פסלוהו שאין שלשה לוגין פוסלין אלא במים שאובין אבל אין אותן המשקין עולין להשלים שעורו.
